"להיות באומן ובסוֹפיא לא?"

"אמר פעם: להיות באומן ובסופיא לא? "אין אומן זיין און אין סופיא נישט?" הגן 'סופיא' היה גן נפלא מאד שניטעו בו כל סוגי העשבים והצמחים והאילנות שבעולם, לימי סוכות היו הנכרים מוכרים לולבים שקטפו משם, ובאמצע הגן היה מכון מיוחד ללימוד סגולות הצמחים, והיה אחד משלשת הגנים המופלאים שבעולם" (שיח שרפי קודש א נ)

סיפורו של הגן, קשור קשר הדוק בסיפורה של אומן היהודית, סיפור שבגינו בחר רבי נחמן להטמן בה.

אוקראינה נתונה היתה באותן שנים תחת שלטון פולין, בשנת תק"ך, מרדו ההידמאקים בשלטון פולין, החריבו את אומן ושרפו את רובה באש.

שנה לאחר מכן, בנה הרוזן פוטוצקי את העיר מחדש, והקים את הגן "סופיפקא" הנקרא בפי היהודים "סופיא" לזכר ביתו שנהרגה.

כבכל מרידה, שימשו אף הפעם היהודים שעיר לעזאזל עבור המורדים, כאשר קרבו המורדים לאומן, נעל מושל העיר את שעריה והבטיח ליהודים שלא יתן למורדים להכנס ולהרגם (המושל יכול היה להכנע ולהסגיר את העיר בלא לפגוע בעצמו).

ואמנם, כאשר הגיעו המורדים, הם נתקלו בעיר מבוצרת וחתומה, בתרועות מלחמה ניגשו ההידימאקים לכבוש את העיר, אך פעם אחר פעם נכשלו, אומן עיר מבצר היתה ולה חומות בצורות וחיל המגן עליהם.

כאשר נכשלו שוב ושוב, קראו המורדים אל המושל לאמור: "אם הינך פותח לפנינו את שערי העיר, והיצלת את נפשך, אך אם לא תפתח, נפרוץ אנו את העיר, ואז, נהרוג את ביתך היחידה לעיניך!", מושל העיר לא נכנע...

לאחר מאמצים חוזרים ונשנים הצליחו המורדים לפרוץ את העיר, ואת הבטחתם קיימו... ההרוגה הראשונה היתה סופיה, ביתו היחידה של המושל שנהרגה לעיניו.

המורדים שילחו אש בעיר והחריבו את רובה.

שנה לאחר מכן, לאחר שהכניעו הפולנים את המורדים, בנה הרוזן פוטוצקי את העיר שנית, ובנה בה את הגן המפורסם סופיפקא – סופיא, לזכר ביתו האהובה שנהרגה.

חלפו כמה שנים, ובשנת תקכ"ח התמרדו שוב ההידימאקים נגד השליטים הפולנים, שוב צרו אויבי היהודים על אומן, מהצד הפולני נשלח איוון גאנטע כדי להכניעם, אלא שחיש מהר הוא הפך את עורו והצטרף למורדים, כעת התאחדו שניהם במטרה אחת, לכבוש ולהחריב את אומן ולהרוג את יהודיה.

הרשעים פרצו לאומן, משאירים אחריהם אודים עשנים ויהודים הרוגים באשר ילכו, באותה שעה, התקבצו רבבות יהודי אומן לבית הכנסת, נתעטפו טליתות וזעקו לישועה.

סמוך לבית הכנסת עצרו הפורעים, גאנטע שעמד בראשם, העמיד כמין חופה, פחותה מגובה אדם ועל ידה צלם, וכרוז הכריז, שכל היוצא מבית הכנסת לעבור תחת החופה ולכרוע לצלם, הציל את חייו.

אותה שעה, נתקדש שם הבורא, מכל אותם רבבות יהודים, לא כרע אחד, אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, בחרו למות במיתות משונות, ע"י רוצחים אכזריים, אך לא לכרוע ברך לצלם.

מסירותם של היהודים הציתה את זעמם של חיות הפורעים, כחיות טרף התנפלו על יהודי אומן, שלשה ימים השתוללו המרצחים באומן, ו' ז' וח' בתמוז, הרגו, טבחו ורצחו, התעללו ושסעו גופות, עד שמספר ההרוגים הגיע לשלשים אלף, הלא הם שלשים אלף קדושי אומן, מחרפי נפשם למות על קידוש השם.

מתי מספר ובראשם 'רבי דוד חזן' אחד מצידיק אומן, הסתתרו במערה בקרבת העיר, הם היו היחידים שנותרו לפליטה, כאשר יצאו ממחבואם, לאחר צאת ההידימקאים את העיר, אספו את הגופות להביאם לקבורה, הגופות שנאספו, נערמו לכדי שני הרים גדולים, לאחר קברותם, נשא רבי דוד קינה וכך הוא מסיים:

"ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלשים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלקים לטובה עם שאר צדיקי עולם. יום הייארצייט נקבע לו' תמוז בכל שנה ושנה".

על אותה אדמת קודש ממש, מקום בו נתחולל קידוש ה' שאין כמות, בחר גם רבינו להטמן באמרו "אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד", קברו נכרה בין שתי הגבעות שהתנשאו מעל קברות הקדושים.

על גן סופיא אמר רבינו את אמרתו הידועה "להיות באומן ובסופיה לא?" ותלמידיו פירשו, שכוונתו היתה משום שהגן מסמל קידוש ה' כה נשגב...

ואכן, נהגו חסידי ברסלב לבקר בגן סופיה בעת הגיעם לאומן, להזכר באותו קידוש ה' נשגב שנחולל בעיר, ע"י שלשים אלף יהודים.

להזכר אולי גם באותו מושל, שלא נכנע לאיומים, שהעדיף לסכן את חיי ביתו היחידה, אך לא להפקיר את יהודי עירו.

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן...

(מקורות: שיש"ק, "באש ובמים")

"להיות באומן ובסוֹפיא לא?"