אדמור הזקן מחבד - בעל התניא

רבי שניאור זלמן מלאדי – הנקרא בפי חסידי חב"ד "אדמו"ר הזקן", ניכר כבעל כשרונות יוצאי-דופן עוד משחר ילדותו. שנים אחדות לאחר נישואיו התקרב אל המגיד ממעזריטש ועד מהרה הפך לאחד מבחירי תלמידיו. בשל הערכתו הרבה לתלמידו הטיל המגיד על רבי שניאור זלמן לחבר "שולחן ערוך" חדש, הלא הוא ידוע כ"שולחן ערוך הרב".

 

שנים ספורות אחר התקרבותו למגיד התמנה רבי שניאור זלמן למגיד בעירו ליוזנא ועד מהרה התלקטו סביבו תלמידים רבים. עד מהרה הפך למנהיגם של החסידים ברחבי רוסיה הלבנה. כתבו הופצו במקומות רבים ושיטתו הלכה ועשתה לה שם. זאת – לא רק במחוזותיו כי אם גם במבצרי ההתנגדות בליטא ואף בוילנא עצמה. התפשטות שיטתו עוררה זעם בחוגי המתנגדים, וכשראו שהחרמות שהכריזו היו בלתי יעילות, הגישו קובלנה רישמית לשלטונות הרוסים ובה האשימו את רבי שניאור זלמן בהאשמות שונות. בעקבות הלשנה מכוערת זו נאסר האדמו"ר הזקן והובל כפושע פלילי לפטרבורג. לאחר משפט חשאי, שפרטיו לא נודעו עד היום, זוכה לחלוטין ושוחרר ממאסרו בי"ט כסליו באותה שנה. יום זה סימל את ניצחונה הפומבי של החסידות על מתנגדיה ונקבע עוד בחייו כ"חג הגאולה". בעקבות הלשנות נוספות הוזמן שוב לחקירה בפטרבורג, ולאחר מאסר ממושך, שוחרר סופית על פי צו של הקיסר החדש אלכסנדר הראשון. בשובו ממאסרו עבר להתגורר בליאדי ועל שמה הוא נקרא עד היום "הרב מליאדי".

 

כאשר החל הצבא הצרפתי בכיבוש רוסיה, נאלץ רבי שניאור זלמן לברוח אל פנים הארץ בעקבות הצבא הרוסי. בדרכו זו חלה וביום כ"ד טבת ניפטר בכפר נידח שנקרא "פיענא" וניקבר בעיירה הסמוכה "האדיץ'".

 

בשם הרש"ב – סגולה לזרע של קיימא לומר כל תהילים בציון אדמו"ר הזקן.

 

סיפרו של רבי שניאור זלמן מליאדי – "התניא" הפך לאחד מספרי היסוד של החסידות. בספר זה מתאר בעל התניא את חיי האדם כמאבק אדירים המתחולל כל ימיו בין הטוב לבין הרע, והוא חושף בפני הקורא את מבנה נפש האדם ופנימיותה, ואת דרכי מלחמת היצר ותהפוכותיה.

 

בשבח ה"תניא" אמר פעם רבי זושא מאניפולי: "תמה אני איך אפשר להכניס א-ל גדול ונורא כל כך בתוך ספר קטן כל-כך"?

 

מדברי תורתו: (תניא פרק ב') "ונפש השנית בישראל (מלבד הנפש הראשונה והנמוכה הלא היא הנפש הבהמית) היא חלק אלוק ממעל ממש, כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" (וביטוי נוסף נמצא גם בברכות השחר) "ואתה נפחתה בי", וכמו שכתוב בזוהר: "מאן דנפח מתוכיה נפח" פירושו מתוכיותו ומפנימיותו, שתוכנית ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח. כך, על דרך משל, ישראל שעלו במחשבה, כדכתיב "בני בכורי ישראל", "בנים אתם לה' אלוקיכם", פירוש כמו שהבן נימשך ממוח האב – כך כביכול נישמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו יתברך".

 

אדמור הזקן מחבד - בעל התניא