רבינו ישראל בעל שם טוב זיע"א

"ברוך ה' אלוקי ישראל, אשר שלח לנו בדורות השפלים הללו, עקבתא דמשיחא, נשמה גדולה וקדושה, היא נשמת אדונינו מורינו ורבינו, הרב הקדוש והטהור, אשר לו דומיה תהילה, אור ישראל וקדושו, מורינו הרב ר' ישראל בעל שם טוב, להאיר לארץ ולדרים, באמרותיו היקרים ובדרכיו הישרים ובעצות נבחרים לעבודת הבורא יתברך שמו, בעת התפשטות החושך הנורא מאוד, כפול ומכופל, תוהו ובוהו וחושך ממש, אשר גם נביאינו הראשונים ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל לעמוד ולהתחזק עצמם ביראת השם יתברך ואמונתנו הקדושה, בתוך התגברות החשכות כזה, וברוך ה' אשר הפליא חסד עימנו, והקדים רפואה למכתנו, ובאחרית הימים האלו, שלח לנו מושיע ורב, קדוש ונורא, עיר וקדיש מן שמיא נחית הוא האיר עיני כל ישראל הקדושים, החפצים ליראה את שמו יתברך ולקבל עליהם עול תורה ומצוות ועול מלכות שמים, באהבה ויראה אמיתית, מעומקא דליבא (מעומק הלב) ובדבקות עצום נפלא ונורא, ובהתלהבות גדול וחיות דקדושה".

כך, פותח בעל ה"לשון חסידים" את סיפרו, וממנו למדנו קצת מזעיר ממעלת הבעש"ט – הקדוש שעיקר ענינה – התגלות אור גדול, אורו של משיח, דווקא בתוך החושך הגדול, בעת הסמוכה לביאתו. ובשם הצדיקים אמרו, שנשמה כמו נשמת הבעל-שם-טוב באה לעולם פעם באלף שנה...

עוד בשיבחו כתב ה"נוצר חסד" (פרק ו' אות ו') "וזכה על ידי אמונתו באלוקים ודביקות נפשו להשם יתברך לתכלית אמת בלי שום דבר, שנעשו על ידו ניסים כמו לר' חנינא בן דוסא, דברים שלא ניראה ולא נשמע מימות התנאים, ורבו המובהק היה אחיה השילוני הנביא, ודיבור קטן מדבריו הוא מעיין החכמה הקדומה אמיתית לכל כתבי מרן האריז"ל, והיה מלא חכמה ויראת חטא ואמת וחסידות וענווה ושיפלות הרוח, אין ממש. ורוח הקודש ושכינה שורה עליו בקביעות, ברגע קטן צפה בכל ההוה, והיה לו השגות עליית נשמה ועליית פרדס, השגה ממש של ר' עקיבא וחבריו, וגילוי אליהו, והיה מייחד בכל תנועה קטנה ייחודים נוראים, והוא אשר העמיד אותנו על רגל האמת בלימוד כתבי האר"י ז"ל ובדרכי ה' ובאמונה ובכל המידות טובות שבעולם, והלוואי, שאזכה להיות עפר ואפר תחת כפות רגליו". הבעש"ט אמר פעם אני נשבע שיש איש בעולם ששומע תורה מפי קודשא בריך הוא ושכנתיה לא מפי מלאך וכו' (דגל מחנה אפרים ליקוטים)

"רבי של אלפים ורבבות עולמות", כך הגדיר ר' נחמן מברסלב נכדו את הבעש"ט סבו (חיי מוהר"ן תקנ"ג) וכתב ב"דגל מחנה אפרים" – ביאור על הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" שתירגם אונקלוס ביד רמה – "בריש גלי". "בריש" – ראשי תיבות רבי ישראל בעל שם, "גלי" – היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעיינותיו אז יפקון מן גלותא" (יצאו מן הגלות). (דגל מחנה אפרים פרשת וישלח)

ואמר שטוב מאוד להיות על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" היינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית. (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' ק"ט)

 

מהו עיקר עניינו של הבעל שם טוב? זאת ביאר הוא בעצמו: "אני באתי לעולם הזה להראות דר אחר (מדרך הסיגופים והתעניות שנהגו הצדיקים בדורות הקדמונים) והוא, שיראה האדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו" היינו אהבת ה' ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים".

הוא עצמו זכה כמובן לאהבות אלו בתכלית השלמות וכמובא לגבי אהבת ישראל שאמר פעם לתלמידו הרב מקלמע – "את הקל שבקלים והפחות שבפחותים (בין עם ישראל) אשר הוא בדעתך (לפי דעתך) אני אוהב אותו יותר ממה שאתה אוהב את בנך יחידך"! (לקט אמרי פנינים דף כ"ח)

מופתיו וניסיו היו לשם דבר.

פעם אחת הלך הבעש"ט עם ר' אברהם מרדכי מפינטשוב למקווה בזמן החורף והקור הגדול. ועמד הבעש"ט במקווה איזה שעות עד שהתחיל הנר לטפטף ולכבות. העיר ר' אברהם לבעש"ט שמיד יחשיך. אמר לו הבעש"ט " אם כן, קח גליד קרח מן הגג והדלק. מי שאמר לשמן שידלק יאמר לקרח וידלוק" וסיפר שהיה דולק והולך על שהלך עימו לביתו אחר שעתיים, וכשבא לבית נשאר מעט מים בידו.

ופעם אחת הלך חוץ לעיר עם התלמידים ובא עת מנחה ואמרו התלמידים: אין מים לנטילת ידיים לתפילה, ולקח המטה והיכה על האדמה ונבקע מעיין מים והולך עד היום סמוך למעז'יבוז' ונקרא על שמו אפילו בין הגויים וידועים מימיו כמרפאי כל חולי". (נוצר חסד פרק ו')

מקום קבורתו הקדושה התקדש אף הוא בקדושה עליונה. ר' נחמן מברסלב פקד את המקום והרבה לשאת שם תפילתו כבר מילדותו, ואמר שמקום קבורת סבו קדוש בקדושת ארץ ישראל. גם את אנשיו ציוה ר' נחמן לבוא ולשאת תפילה דווקא במקום קדוש זה, והדגיש שמן הראוי להשתהות שם הרבה, לנצל את קדושת המקום. (שיח שרפי קודש)

היה יודע ליחד יחודים ולתקן בן אדם בהסתכלות לבד. (תולדות אהרן פרשת וירא) רבי נחמן מברסלב סיפר שפעם בא הבעש"ט לאיזה מקום והיה שם במרה שחורה ועצבות גדול מאוד וכו' וצוה הבעש"ט שיבקשו כל האורחים הנמצאים בעיר להביאם אצלו בשבת וכו' שבאותו מקום היו נשמות משלש מאות שנים שלא היה להם עליה, וכשבא הבעש"ט לשם נתקבצו כולם אליו כי הם מצפים תמיד על איש כזה, שיוכל לתקנם ומחמת זה היה לו עצבות כי היה בלתי אפשר לתקנם כי אם ע"י פטירתו וזה היה קשה לו מאוד והזמין השי"ת שתי אורכים וע"ז ניצל הבעש"ט. (חיי מוהר"ן ק"צ)

הבעל שם טוב עצמו בצוואתו מספר מניין זכה למעלתו:

"הנשמה אמרה להרב, שמה שזכה שנתגלו אליו הדברים העליונים לא מפני שלמד הרבה בש"ס ופוסקים הרבה, רק משום תפילה שהיה מתפלל תמיד בכוונה גדולה, ומשם זכה למעלה עליונה" (צוואת הריב"ש דף ד') ואמר "נס גדול הוא כשהאדם חי אחר התפילה, שלא יצאה נשמתו מגודל הדביקות". (שפתי צדיקים פרשת בשלח)

איך זוכים לדביקות כזו?

"התפילה שהוא בשמחה גדולה, בוודאי היא יותר מקובלת לפניו יתברך שמו, יותר מהתפילה בעצבות בבכיה. ומשל על זה, כשעני שואל ומבקש ומתחנן לפני המלך בבכיה גדולה, אף על פי כן אינו נותן לו אלא דבר מועט, אבל כשהשר מסדר לפני המלך שבח המלך בשמחה ומתוך זה מבקש גם בקשתו, אז נותן לו המלך בקשה מרובה מאוד כמו שנותנים לשרים". (צוואת הריב"ש דף י"ג)

ועוד כתב בעניין התפילה ומעלתה: "צוהר תעשה לתיבה" – שתהיה התיבה (שאדם מדבר בתורה ותפילה) – מצהיר (מאיר), כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלוקות, ועולים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה"... (ואיך זוכים להתפלל מתוך מילים ואותיות מאירות? על זה כותב הבעש"ט) "ובמה אתה יכול לעשות כן? "בוא אתה וכל ביתך אל התיבה" – היינו בכל גופך וכוחותיך תבוא אל התיבה". (צוואת הריב"ש דף ח') כלומר כשם שנח הציל את העולם ע"י שבא אל התיבה, כך ה' מצווה אותנו להציל ולרומם את עולמנו וכל התלויים בנו, על-ידי תיבות ואותיות של תפילה אך זה רק באופן של " בוא אתה וכל ביתך אל התפילה" – שנשקיע בתפילה את כל כוחותינו, כך מבאר הבעל שם טוב הקדוש.

"ריבונו של עולם,  אתה ידעת את כל התיקונים והשעשועים שקיבלת מהצדיקים שהיו בדורות האלה, מיום שנתגלה אור הגנוז, אור ישראל וקדושו, רב רבנן, איש אלוקים נורא מאוד, מורנו ורבינו הרב רבי ישראל בעל שם טוב, זכרונו לברכה, אשר האיר פני תבל והעמיד תלמידים הרבה, צדיקים וחסידים קדושים ונוראים, והשאיר אחריו ברכה נטע שעשועים זרע קודש מצבתו, יוצאי חלציו הקדושים היקרים מפז ופנינים וכל חפצים לא ישוו בהם, אשר הוא ותלמידיו ויוצאי חלציו גילו אלוקותך בדורוות האלה והרביצו תורה בישראל, המה האירו עינינו ופתחו ליבנו, למדו ולימדו דרכים ישרים ועצות נפלאות להתקרב אליך באמת, אשרי עין ראתה כל אלה... ...זכנו בחמלתך הגדולה להיות ניכלל תמיד באמת בהשם והפאר והחן האמיתי של הצדיקים האמיתיים, ולהתקשר ולהתדבק בהם באמת בקשר אמיץ וחזק בל ימוט לעולם". (ליקוטי תפילות חלק ב' ל"ג)

 

רבינו ישראל בעל שם טוב זיע"א