בעקבות מורשתו של רבי ישעי'לע מקרסטיר

רבי ישעיה שטיינר, המכונה בחיבה "ר' ישעיל'ה מקרעסטיר" (או ע"ש אביו: "ר' ישעיה בן ר' משה"), היה דמות ייחודית בעולם החסידות, שנודע כפועל ישועות וכסמל להכנסת אורחים וחסד ללא גבולות. הוא חי ופעל בהונגריה במאות ה-19 וה-20, ודמותו ממשיכה להשפיע באופן עמוק על העולם היהודי עד ימינו.

לטיסה לקרעסטיר עם דרך צדיקים, פנו אלינו בוואטסאפ או לחצו כאן למגוון טיסות לקרסטיר ביום ההילולא >>

ילדות וחינוך: ר' ישעיל'ה נולד בשנת תרי"ב (1852 בקירוב) בכפר זבורוב (Zborov) שליד ברדיוב (בסלובקיה של ימינו), ולא בקרעסטיר כפי שטועים לעיתים לחשוב. אביו, רבי משה שטיינר, נפטר כאשר ר' ישעיל'ה היה פעוט כבן שלוש בלבד. בגיל צעיר, כשהוא בן 12 לערך, נשלח על ידי אמו ללמוד אצל רבי צבי הירש מליסקא (בעל ה"אך פרי תבואה"). ר' ישעיל'ה הפך לתלמידו המובהק ולמשמשו הנאמן, וספג ממנו את דרכי החסידות ואת עבודת הקודש. הוא נהג לחתום בענווה בתואר "משמש בקודש אצל הרה"ק מליסקא זי"ע" גם שנים רבות לאחר פטירת רבו.

הנהגתו: לאחר פטירת רבו מליסקא, ולאחר שהסתופף בצלם של צדיקים נוספים, קבע ר' ישעיל'ה את מושבו בעיירה בודרוגקרסטור (Bodrogkeresztúr) שבהונגריה, המכונה בפי היהודים "קרעסטיר". הוא לא ירש אדמו"רות מאביו, אלא בנה את חצרו במו ידיו סביב מידת החסד. ביתו בקרעסטיר הפך למוקד עלייה לרגל לאלפי יהודים, פשוטים לצד תלמידי חכמים, שמצאו אצלו אוזן קשבת, ישועה ומזון.

דרכו ופועלו: דרכו של ר' ישעיל'ה התאפיינה בפשטות ובמעשים. הוא נודע כ"רבי של הלחם", כשהוא שם דגש מרכזי על מצוות הכנסת אורחים והאכלת רעבים במסירות נפש וללא גבולות ובסיוע ועזרה לכל אדם הזקוק לעזרה. ביתו היה מוקד אירוח והזנה לאלפים שלא היה להם שום מקום אחר, והיה ידוע כביתם של "אורחים, בורחים, דורכים", כשהכוונה היא לכך שביתו היה מלא באורחים מכל רחבי האזור, באנשים שברחו ממקומם בשל צרות, רדיפות השלטונות או מכל סיבה אחרת, ו"דורכים", יהודי האזור העניים שהתפרנסו מ"דריכת" ענבים (בגתות שבאזור טוקאי) והיו באים לביתו על מנת להשביע את נפשם.

השפעתו ומורשתו: ר' ישעיל'ה נפטר בג' באייר תרפ"ה (1925). השפעתו לא פגה עם השנים אלא אף התעצמה. קברו בקרעסטיר הפך בשנים האחרונות לאחד ממוקדי העלייה לרגל הגדולים ביותר באירופה, במיוחד ביום ההילולה שלו. דמותו (תמונתו המפורסמת) משמשת עד היום בבתים רבים כסגולה לשמירה מפני עכברים ולפרנסה טובה. מורשתו היא מורשת של חסד אקטיבי: הדאגה לזולת ולצורכיו הבסיסיים ביותר כערך עליון, ושמו הפך שם נרדף להכנסת אורחים ולהאכלת רעבים.

לסיכום: רבי ישעיה מקרעסטיר היה מנהיג שהקדיש את חייו לנתינה ולעזרה לזולת מתוך ענווה פשוטה. הוא לא חיפש כבוד או שררה ואפילו לא הכרת הטוב או תודה, אלא ביקש להשביע רעבים ולעזור ליהודים בעת צרה. מורשתו חקוקה בלב העם היהודי כסמל של אהבת ישראל טהורה, והיא ממשיכה להוות השראה למפעלים רבים של חסד ונתינה ברחבי העולם.