האחים: הדגל מחנה אפרים ורבי ברוך ממז'בוז'

אדל, בתו של הבעל שם טוב הקדוש, זכתה להביא לעולם את ה"אחים הקדושים", רבי אפרים ורבי ברוך. אודותם העידו צדיקי הדור "שתי נשמות קדושות הורידו בני הבעש"ט הקדוש לעולם, אחת מסיטרא (מצד) דחסד – הוא ר' אפרים והשניה מסטרא דגבורה – הוא ר' ברוך". (אחותם של ר' אפרים ור' ברוך הייתה מרת פייגא, הלא היא אימו של ר' נחמן מברסלב).

 

ידוע ומפורסם מעשה הנס שאירע להם בילדותם, ומעשה שהיה כך היה: ר' מאיר מפרמישלאן הגיע במוצאי שבת אחד באופן מפתיע לביקור אצל אודל בת הבעש"ט וביקש ממנה שתבשל עבורו סעודת "מלווה מלכה". אדל הייתה אז חולה ושכבה על מיטתה, אולם מששמעה את בקשתו של ר' מאיר ואת הבטחתו שתזכה לרפואה שלימה, נכנסו בה כוחות חדשים והיא קמה ממיטתה אל המטבח. לפתע החלו שני בניה הקטנים לבכות בחדרם, היא קמה ניגשה אליהם והוציאה אותם ממיטתם, ומיד אחר כך נפל קיר הבית כולו על מיטת הילדים ומחץ אותה. על מאורע זה אמר הבעל שם טוב הקדוש לר' מאיר מפרמישלאן: "אשריכם, שהייתם שליחי הקב"ה להציל שתי נפשות קדושות כאלו, אשר העולם יאיר מקדושתם"!

 

בילדותו למד ר' אפרים תורה מפי סבו – הבעש"ט הקדוש, ובהיותו כבן שלוש עשרה ניפטר הבעש"ט לעולמו. אז פנה ר' אפרים למזריטש, ושם הפך לתלמידו של המגיד הגדול ר' דב בער וכן לתלמיד בעל ה"תולדות" מפולנאה. ר' ברוך, אחיו הצעיר, היה בן חמש כשסבו הגדול ניפטר, ומאז התחנך אצל תלמיד אחר של הבעש"ט, הלוא הוא הרב פינחס מקוריץ.

 

"מה שכתוב בזוהר הקדוש "שומרי הברית" – הכוונה היא לר' אפרים ור' ברוך" העיד עליהם ועל קדושתם ר' לייב שרה'ס.

 

אהבה רבה שררה בין שני האחים, והקשר ביניהם היה הדוק אף כשכל אחד מהם הנהיג קהילה משלו. פעם אחת הגיע ר' אפרים כדרכו בחג השבועות אל מעז'בוז (בו חל יום פטירת הבעש"ט סבו) אולם שלא כהרגלו לא התראה עם אחיו ר' ברוך השוכן במקום. רק בפעם הבאה שביקר במעז'בוז בא אל אחיו ותירץ לו את מעשיו בחג שעבר: " אל תתפלא עלי אחי הקדוש, על שלא ביקרתי אצלך לפני החג כאשר הייתי כאן, כל זה הוא מפני שהשתוקקתי השנה לקבל את התורה הקדושה בחג השבועות ממש כמו במעמד הר-סיני ולכן, כאשר הכנתי עצמי לדבר הגדול הזה והפשטתי את עצמי לגמרי מכל עניני העולם הזה ומכל שייכות גשמית, ומה אגיד לך אחי, אכן קיבלתי את התורה הקדושה כנתינתה במעמד הר-סיני, בקולות וברקים, ביראה ורעד עד אשר לא יכולתי לסבול עוד את האור הגדול... ועתה כאשר חזרתי למדרגתי כמקודם – הרי אנו אחים כמקודם"...

 

במעלת סיפרו "דגל מחנה אפרים", כתב ר' לוי יצחק מברדיטשב: "מובטחני שעל-ידי החיבור הלז יתלהב לבב אחינו בני ישראל לעבודת הבורא".

 

וה"חוזה" מלובלין כתב "הוא מתוך לחיך וערב מאוד, אשר כמעט לא נראה כמוהו. ודאי זכות הרב הגאון אין אלוקים אשר יצאו מפיו דברים הנחמדים הללו יעזור למעיינים בהם, שעל-ידי זה ימליץ עבורנו". ואמנם הספר "דגל מחנה אפרים" נחשב לאחד מן המקורות הראשונים והחשובים לדברי הבעש"ט ומהווה מקור מים חיים לכל מבקש ה'.

 

מדברי תורתו:

"על דרך שאמרתי כבר על המדרש (בראשית רבה פרשה ע"ז א') על פסוק "ויותר יעקב לבדו" (בראשית ל"ב כ"ה) הדא הוא דכתיב (מבאר המדרש שהפסוק מדבר על אותו עניין המובא בפסוק אחר והוא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיהו ב' י"א) (כמובן שהמילה לבדו מופיעה בשני הפסוקים והמדרש מצביע על הקשר ביניהם ומבאר ר' אפרים) ואמרתי בזה לפי עניות דעתי על דרך הגמרא (סנהדרין ל"ז) "חייב כל אם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי". והנה כשנשים לב על דברי הגמרא זו, הוא עיצה עמוקה ורחבה בעניין עבודת הבורא יתברך והיינו כי כשמעלה בדעתו שכל העולם לא נברא אלא בשבילו נמצא הוא יחיד בעולם, וכל העולם הם טפלים אליו, ועליו תלוי כל בניין יסוד העולם. בהטבת מעשיו יקיים העולם ובהיפוך להיפוך.

... ובודאי כשהשם יתברך מזכה לאדם שבא לזה המדרגה אז בודאי בטלין ממנו כל הקליפות ונכנעים תחת ידי הקדושה והשכינה כביכול, ונתגלה אלקותו ואחדותו יתברך שמו שהוא לבדו, הוא ואין בלתו. וזה יש לפרש הרמז במדרש הנ"ל – "ויותר יעקב לבדו" היינו כשהשם עוזר לו שבא למדרגה שהוא לבדו יחיד בעולם אז התדבק לה' אחד באחד (וממילא מתקיים גם הפסוק השני) – "ונשגב ה' לבדו", (כלומר) שיהיה ביטול כל הקליפות והיה ניראה וניגלה כי ה' לבדו הוא מלך על כל הארץ". (דגל מחנה אפרים פרשת בלק דף קצ"א)

 

וכן כתב ר' נחמן מברסלב במעלת ונחיצות מדרגה זו: "וכן כל רוצה לכנוס בעבודת ה', אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו... כאילו הוא יחיד בעולם". (סוף ליקוטי מוהר"ן חלק א' "השמטה")

האחים: הדגל מחנה אפרים ורבי ברוך ממז'בוז'