רפואת הנפש ורפואת הגוף

העיר אומן, ליל ראש השנה, תפילת ערבית החגיגית זה עתה הסתיימה, הציבור נוהר אל עבר חדר האוכל, כל אחד תופס את מקומו, המקום בו יסעד את כל סעודות החג. גם אני התיישבתי לי במקום פנוי כלשהו. לידי, שמתי לב, יושב יהודי לא מוכר, יהודי מבני עדות המזרח, ארשת פניו ענתה בו כי הוא מבני עליה, אברך בן תורה, מאלה שמעדיפים לשבת בישיבה ולא לבלות את זמנם בנסיעות, אפילו לא לקברי צדיקים. למחרת בסעודת הבוקר כבר לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותו, בנימוס אמנם,  "מה עושה כבודו באומן"? "אני" הוא עונה לי "באתי לרופא שלי". "מה"? פתחתי זוג עיניים.

שקט שרר בחדר ההמתנה של פרופ' סלמון, כולם יושבים שקועים במחשבות. בין הממתינים יושב רוני וכוסס את ציפורניו, הוא חושש מאד ממה שהוא עלול לשמוע מפי הרופא, הוא יודע שמצבו אינו בכי טוב, הרגשה רעה השתלטה עליו ואינה עוזבת אותו.

הנה קוראים בשמו, הוא נכנס, הרופא בודק את תיקו, שואל שאלות ומקשיב לתשובתיו של רוני, פני הרופא רציניות, סוף סוף הוא מתחיל לדבר: "בעייתך היא חשוכת מרפא, ואין סיכוי להחלים ממנה, אך אם תקפיד ליטול בכל יום את התרופות שארשום לך ישנו סיכוי כי תוכל להאריך ימים גם כך".

רוני יוצא מהרופא כאחוז תזזית, עולמו נחרב עליו. הוא יודע כי מה שהיה כבר לא יהיה. הוא אדם חולה שאבוי לו אם ישכח את גלולותיו אפי' יום אחד בלבד.

אט אט הוא מתאושש, הוא משתדל למלא את חייו בתוכן, הוא מפצה את עצמו בבילויים. רוני הפך לבליין והחל לטייל סביב העולם. באחד מטיוליו הגיע לאפריקה ובילה שם תקופה ארוכה, שם פגש גם את אשתו, בליינית כמוהו, גויה, אך כמובן שהדבר לא הפריע לו כלל, הם מחליטים כי איש באמונתו יחיה ולא יתערבו זה לזה בענינים של אמונה ודת.

שנים חולפות, לזוג נולדה בת שאמנם מקשה על הטיולים אך בכל זאת שיגרת החיים ממשיכה. טיולים ובילויים. באחד ממסעיו פגש קבוצה שסחבה אותו לאומן, אמנם השם "אומן" לא אמר לו כלום, אך מה איכפת לו, העיקר להיות בעוד מקום בעולם. לאומן הגיע בערב ראש השנה, הוא נכנס לציון הקדוש. המראה מהמם אותו, ים של אנשים, בוכים, צועקים, מתנענעים פורשים ידיהם אל על, מעולם לא ראה דבר כזה.

הוא שואל את אחד האנשים לפשר המחזה וההוא מסביר לו בסבלנות על רבי נחמן מברסלב, על קברו, על הבטחתו לאלו שיבואו להתפלל על קברו. רוני נסחף, נשמתו התעוררה. היא משתוקקת, מבקשת, מחפשת. הוא מרגיש כי יש כאן איזושהי אמת. בקיצור הניצוץ היהודי הודיע על נוכחותו. הוא אינו מסוגל להתאפק, ומשתטח על הקבר ובוכה ובוכה כפי שלא בכה מעולם.

לפתע הוא קם וזועק "רבי נחמן, אני מבטיח שאם אתרפא ממחלתי ולא אצטרך לקחת תרופות יותר, אני אשמור שבת", רוני חזר הביתה ולא סיפר לאיש דבר, הוא גם אינו מתייעץ עם איש ומפסיק לקחת את התרופות.

לאחר שבוע ללא תרופות, מבצע רוני בדיקות, ובלב מלא על גדותיו הוא מקבל  את התוצאות, "הכל תקין"  אומר לו רופא התורן בקופת חולים, "אין לך שום מחלה". רוני מקיים את הבטחתו ומתחיל לשמור שבת. כמובן שאינו עוצר בכך, הניצוץ שהתעורר דורש עוד ועוד, וכאשר אשתו מבחינה בשינוי, הוא מעדכן אותה במה שקורה ומנסה להשפיע עליה ללכת בעקבותיו, אך היא מזכירה לו את ההסכם ביניהם, אינני מתערבת לך, אך גם אתה תעזוב אותי.

רוני אינו יודע כיצד עליו להתנהג, להתגרש או לא, ומה בקשר לבתו? הוא פונה לרבנים שונים ושוטח בפניהם את מצוקתו, אך פתרון חד משמעי טרם קבל.

לפתע צץ בראשו רעיון, אם באומן נושעתי בפעם הראשונה, אסע לשם לבקש ישועה נוספת. רוני קם ונסע לאומן, הוא מגיע לציון ומשתטח על הקבר הוא מודה לרבי על שהחלים ממחלתו ומבקש עזרה למצוקתו בענין אשתו ובתו.

באחד הבקרים לאחר שובו, שם לב כי אשתו נוטלת את ידיה של בתו בת ה - 6, מדוע את עושה זאת? שואל את אשתו, והיא עונה לו כי במשך התקופה האחרונה היא עוקבת אחריו וכאשר ראתה את נועם דרכיו החליטה ללמוד יהדות והצטרפה לסמינר וזהו אחד הדברים שהיא למדה שם, כעת היא שוקלת ברצינות את ענין הגיור.

כיום, רוני חי ב"ה עם אשתו שהתגיירה ולומד באחד הישיבות הקדושות במרכז הארץ.

כעת אתה מבין מה אני עושה כאן, שואל קובע האברך שלצידי.

רפואת הנפש ורפואת הגוף