אצל המנחם הגדול (או: למה נוסעים לאומן?)

אצל המנחם הגדול

(או: למה נוסעים לאומן?)

 

"כי כל אלו שזוכין... ונוסעים לצדיקים אמיתיים לראש השנה, כולם נקראים בשם צדיקים, על שם הצדיק שהם מקורבים אליו..." (רבי נתן, ליקוטי הלכות, הלכות פקדון)

w w w

"אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה" (חיי מוהר"ן ת"ג)

w w w

"אני רוצה להשאר ביניכם, ואתם תבואו על קברי" (חיי מוהר"ן)

w w w

כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא, כי בודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר (שיחות הר"ן קנ"ו)

 

בשלשה מועדים בשנה התקבצו חסידיו של רבי נחמן לשהות אצלו: בשבת חנוכה, בחג השבועות – ובראש השנה. אולם, הזמן החשוב ביותר להתקבצות היה ראש השנה. שכן אמר רבי נחמן בפירוש: "הראש השנה שלי עולה על הכל, אין דבר גדול מזה" וכוונתו הייתה: חייב אדם לעשות כל שביכולתו על מנת להיות אצלי בראש השנה.

כל זאת, לא רק בחיי רבי נחמן, כי אם גם לאחר מותו. גם אז – כפי שאמר רבי נחמן – "אין דבר גדול" מאשר העליה לקברו לראש השנה והתפילה עם ה"קיבוץ" המתפללים שם בראש השנה.

"צדיק האמת", מבאר רבי נתן מברסלב, "גדול אף יותר מהכהן הגדול. וכך פירשו חכמינו את הפסוק 'יקרה היא מפנינים': 'יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים – לקודש הקדשים'. ביום הכיפורים, בכניסתו לקודש הקדשים, מכפר הכהן הגדול על עוונות העם. כוחו של הצדיק גדול יותר מכוחו של הכהן הגדול, שכן בכוחו של הצדיק לכפר על עוונות מי שבאים אליו, כבר בראש השנה".

ענין זה של ראש השנה, אמר רבי נחמן, "אינו בירושה מאבותי. לא מהם קיבלתי את ענין הראש השנה שלי, אלא זו מתנה מבורא עולם עצמו. ולכן, אתם, אין צריך לומר שאתם תלוים בראש השנה שלי, אלא גם כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

באחת השנים, חסרו בראש השנה שניים מאנשי רבי נחמן: אחד מחשובי החסידים, רבי אהרן (רבה של העיר ברסלב), ואחד מפשוטי החסידים, "בר'לה". בראש השנה, שאל רבי נחמן היכן שניהם, ואמרו לו שאינם נמצאים. ענה רבי נחמן: "אהר'לה איננו ובר'לה איננו". וכוונתו היתה שלענין ראש השנה, אין שום הבדל בין צדיקים לפשוטי עם, כי כולם חייבים להיות בראש השנה אצלו, בלי שום הבדל ברמתם הרוחנית.

בראש השנה האחרון לימי חייו, הרבה רבי נחמן לדבר על חשיבות ראש השנה אצלו. כה חשוב הוא הראש השנה אצלי, אמר רבי נחמן, עד כי "אם לישון אם שלא לישון; אם לאכול אם שלא לאכול; אם להתפלל אם שלא להתפלל (ואין כוונתו לא להתפלל כלל, אלא "שלא להתפלל" בכוונה, כפי שראוי) – העיקר שתהיו אצלי בראש השנה, יהיה איך שיהיה" וסיים: "מה אומר לכם: אין דבר גדול מזה".

אולם, אם כל כך אמר רבי נחמן בחייו, לאחר מותו מה?

רבי נתן מברסלב, תלמידו החשוב ביותר של רבי נחמן, שהיה סופרו המוסמך ומעביר תורתו לדורות הבאים, כותב על הראש השנה האחרון לחיי רבו, כך: "וגם אז למדנו, שרצונו חזק שנהיה אצלו בראש השנה תמיד, גם לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה".

ורבי נתן מוסיף ומסביר במקום אחר: "כי כל אלו שזוכין... ונוסעים לצדיקים אמיתיים לראש השנה, כולם נקראים בשם צדיקים, על שם הצדיק שהם מקורבים אליו..." (ליקוטי הלכות, הלכות פקדון)

לימוד זה, שענין הנסיעה וההתקבצות בקברו של רבי נחמן לימי ראש השנה חל תמיד, עד ביאת המשיח, נתקבל אצל חסידי ברסלב לדורותיהם, בכל מקומות מושבותיהם. כי ציוויו של רבי נחמן לעלות לציונו בימי ראש השנה חל - ובכפל כפליים - אף לאחר פטירתו, ושראוי למסור על כך הכל.

כך כותב רבי אברהם בן רבי נחמן, מחשובי חסידי ברסלב בתקופת מלחמת העולם הראשונה: "להודיע לדורות: שהשלשה דברים העיקריים בהשארת אדמו"ר זצ"ל, כפי המובן מדברי מוהרנ"ת ז"ל: א. אסיפתנו על ראש השנה..." (כוכבי אור)

חשיבות ההתקבצות אצל רבי נחמן בימי ראש השנה, תופסת מקום רב מאוד בספרי ברסלב, ויקשה עלינו להקיף את הנושא כראוי. אולם, במעט מזעיר שנביא כאן, יש כדי לתת לקורא מושג כלשהו על חשיבותה העצומה של הנסיעה – של ה"ראש השנה של רבי נחמן".

"כל נסיעה ונסיעה, של כל אחד ואחד," אומר רבי נתן, "יהיה לה חלק בקץ הגלות" (כוכבי אור). אולם, לא רק בקץ הגלות הכללית, כי אם גם גלותו הפרטית, העצמית, הרוחנית של האדם: "אמר (רבי נחמן), שאז, בראש השנה, יכולים אפילו אנשים שבכל השנה אין תקנה לעוונותיהם, לקבל את תיקונם." (חיי מוהר"ן)

"ומי שזוכה להיות על ראש השנה, ראוי לו לשמוח מאד מאד: 'אכלו מעדנים ושתו ממתקים, כי חדות ה' היא מעוזכם' (נחמיה, ח י) כי פסוק זה נאמר על ראש השנה".

רבי נחמן הוסיף ואמר: "אני מאחל לעצמי, שאזכה לראות את האור הרוחני הנוצר מהדרך שאתם נוסעים עליה אלי".

רבי נתן, שידע את מעלת חשיבות הנסיעה, אמר: גם אם הדרך לאומן היתה מחופה בסכינים, הייתי זוחל על ידי ורגלי כדי להיות באומן בראש השנה!

w w w

על מסירות נפשם של חסידי ברסלב לנסוע לרבי נחמן לראש השנה, עוד בחיי רבי נחמן, נוכל לראות בסיפור הבא, המובא ב"כוכבי אור" (שיחות וסיפורים):

באחת השנים, בעת שגר רבינו בעיר ברסלב, חל להיות ראש השנה בליל יום ב'. אנ"ש שמעיר טשערין שהזדרזו לנסוע לרבינו, באו כבר לשבת לברסלב, בכדי שיאמרו את הסליחות של ערב ראש השנה עם רבנו.

אולם, אחד החסידים, רבי אבא שוחט ובנו רבי שמואל, לא נסע עימהם מסבות שונות, ולא הספיק להגיע לשבת לברסלב ושהה בשבת באומן שהיא רחוקה מברסלב כמאה קילומטר.

במוצאי שבת קדש התחיל לרדת גשם שוטף, ורבי אבא לא ידע איך יצליח להגיע לברסלב על ראש השנה. הוא הלך לכמה עגלונים ובקשם שיסיעוהו לברסלב, ולא רצה שום בעל עגלה לקחתו (משום שבעת הגשמים, היו שבילי העפר הופכים לביצת בוץ שהנסיעה בה קשה מאוד). רבי אבא התחנן אליהם שוב ושוב, עד שבסוף הסכים אחד העגלונים לקחתו תמורת שלשה עשר רובל (סכום גבוה מאוד).

בלית ברירה, הסכים רבי אבא, אף על פי שהיה זה סכום גדול מאוד, ואף על פי שהיה עני עד-כדי-כך, שמרוב עניותו לא היו לו אפילו בגדי שבת. מיד אחר כך התחרט העגלון ולא רצה לנסוע, אף על פי שהבטיח לו את הסכום הנ"ל, אולם אז אמרו לו חבריו העגלונים: אנחנו לא הסכמנו כלל לקחתו, אבל אתה, שהבטחת לו, אתה חייב לקחתו!

אחרי שידולים מצד העגלונים האחרים, הסכים העגלון לעמוד בדבריו ורבי אבא ובנו יצאו לדרך. הם נסעו משך כל הלילה, ובבוקר הספיקו להגיע רק עד טעפליק, ששוכנת כשלושים וחמשה קילומטר אחרי אומן, כי הנסיעה היתה קשה מאד מרוב הבוץ והגשם.

העגלון, כהרגלו, נתן שם אוכל ומספוא לסוסים העיפים, ואחר שאכלו ושתו המשיכו בנסיעתם, ובצהרים הצליחו להגיע בקשי רב רק עד העירה הייסין. העגלון כבר התעייף מנסיעתו ולא רצה בשום אופן - למרות הפצרותיו, תחנוניו והבטחותיו של רבי אבא - להמשיך בנסיעתו.

רבי אבא כמעט שכבר התיאש מלהגיע לברסלב לראש השנה, כי בדרך הטבע כבר לא היה מספיק זמן להגיע לברסלב, אך הוא לא אמר נואש, ולמרות שכבר לא היה לו עוד כסף לנסיעה, הלך ומכר את גביע הכסף שהביא עמו כמתנה לרבו, ושכר בהייסין עגלון שניאות להסיעו לברסלב - למרות תנאי מזג האויר הקשה - תמורת סכום הגון.

כשיצאו לדרך, אחר שהאכיל העגלון את סוסיו, הוא צעק לסוסים בהלצה "ילדים - לרבנו!" והתחלו הסוסים לדהור שלא כדרך הטבע והגיעו לברסלב בעת שכבר התפללו הקהל תפלת מנחה של ערב ראש השנה, ולא היה להם אפלו פנאי לומר שלום רבנו.

אחר כך בלילה בעת שישב רבנו בשלחן עם אנשיו כמנהגו, פנה אל רבי אבא ואמר לו: "אבא ספר לי את סדר הנסיעה שלך". והתיירא רבי אבא לספר, כי ידע שמכר את הגביע שהביא עמו כמתנה לרבנו בתמורת נסיעתו, אולם רבנו פנה אליו שוב, ואמר לו: "אבא אל תפחד, ספר לי את נסיעתך" - וספר לו רבי אבא את כל סדר נסיעתו לרבנו, כשסיים לספר אמר רבנו: "עם הגביע הזה עוד אוציא להיצר-הרע את השינים והעיניים", והמשיך: "לך, אבא, בעולם הזה כבר לא כדאי, ואתה, שמואל, קח מעט מרק", היינו: בעולם הזה לא כדאי לך לקבל את שכרך. אחרי ראש השנה שבו רבי אבא ובנו, רבי שמואל לביתם. מיד לאחר סוכות נפטר רבי אבא, ובנו רבי שמואל התעשר מאד.

 

למאמר כולו ב- שער ברסלב

אצל המנחם הגדול (או: למה נוסעים לאומן?)