רבי אברהם יהושע העשיל - האוהב ישראל מאפטא

בימי צעירותו היה ר' אברהם יהושע העשיל רב בעיר קולבסוב. וכך סיפר אודות התקרבותו בימי נעוריו לדרך החסידות: "כשהייתי רב בעיר קולבסוב, לא ידעתי אלא לשבת וללמוד תורה. הגיתי בה בהתמדה יומם ולילה, ולא התבטלתי כלל, פעם אחת באו לביתי שני אנשים הדורי פנים, אך מרוב עיסקי בתורה לא שאלתי לשמותם, רק כיבדתי אותם במעט מיני מתיקה והמשכתי ללמוד. האנשים ישבו ושוחחו ביניהם, אך אני לא השתתפתי בשיחתם, אף על פי שהרגשתי שהם מדברים דברים גדולים, כי חשבתי בליבי "הלא אין זו דרכי לשוחח, כי אם ללמוד". כשהגיע זמן מנחה בלכתנו לבית הכנסת ולאחר תפילת ערבית שאלו אותי אם יוכלו ללון בביתי הסכמתי לארחם, ובחצות קמו משנתם ושחוחו ביניהם, ולפנות בוקר פנו לדרכם. רק לאחר תפילת שחרית התחלתי להרהר ולחשוב: "מדוע לא שאלתי את האנשים ההם מי הם ולשם מה באו אלי"? נזכרתי לפתע בקטעים מן השיחות שדיברו, והבנתי שהיו אלו דברים העומדים ברומו של עולם. כך במשך הימים גבר צערי ורבו געגועי לפגוש בשנית את אותם עוברים בעגלה ליד ביתי. רצתי אחריהם אך הם נסעו הלאה, רק בקושי רב השגתי את מרכבתם. נכנסתי עימם לשיחה וביקשתי שיקרבו אותי ויספרו לי על דרך עבודתם, אך הם ענו לי: "אינך שייך אלינו, אלא לליז'נסק, סע אל ר' אלימלך, והוא יראה לך את הדרך בעבודת ה'. אין אנו אלא שלוחיו, אך הוא – רבך ומורה דרכך". כך התקרב ר' אברהם יהושע לדרך החסידות ולרבי אלימלך מליז'נסק. "ומי היו אותם האנשים" סיים הרב את סיפורו (אותו סיפר לאורחו הדגול ר' שמעלקא מניקלשבורג) "הלוא הם הצדיקים הקדושים ר' לוי יצחק מברדיטשב ור' משה לייב מסאסוב".

 

ה"אוהב ישראל" מאפטא, כשמו כן הוא, ומעלת אהבת ישראל בערה בו לאין שיעור. (ואין כדבריו אודות הצדיקים להגביר את מעלתו שלו) "הנה עיקר חיות הצדיק הוא כשרואה שנישך לזרע ישראל כל מיני חסדים טובים, וכשהם שלמים בכל מיני שלמות, הן בעבודת ה' הן בדרכי העולם הזה שלא יחסר להם שום דבר, זהו חיות הצדיק ותמיד הוא כוסף ומתאווה ומשתוקק על זה. אבל חס ושלום כשהם נעדרים מטובות האלה אז לא יערב להצדיק נפשו". (אוהב ישראל פרשת פנחס)

 

מדברי תורתו:

"או יש לומר, דבאמת יש בישראל אנשים צדיקים שנשמתם מאיר להם כל כך, עד שבנקל יכולים להשיג מדריגה קדושה זו ולקדש עצמם במותר להם וכמבואר, אך יש אנשים פחותי הערך, שאין בכח השגתם להגיע בעצמם למדרגת קדושה בלתי עזר וסיוע. לזאת עיצה – לכלול עצמו עם כל אחינו בני ישראל יחד, ואז איש את אחיו יעזורו"... וזה שכתוב "כל עדת בני ישראל", רוצה לומר שיוכללו יחד כל העדה הקדושה ואז "קדושים תהיו", שיהא היכולת ביד כל אחד ואחד מישראל לבוא למדרגות קדושה, " כי קדוש אני" – וכולכם באתם ממקום אחד ומשורש אחד נחצבו נשמתכם. ועל-ידי זה בהתכללותם יחד – בנקל יבואו למדריגה זו וכן יהי רצון אמן". (האוהב ישראל קדושים)

 

"והנה כל העובדות של הצדיקים אינו רק שיבוא מזה תענוג להבורא כל עולמים ברוך הוא וברוך שמו שישמח בעולמו ויהא לו תענוג גדול ושעשועים מכל הנבראים. ועל ידי זה רצון הצדיק הוא ותשוקתו תמיד שיהא לכל זרע ישראל שפע ברכות וכל טוב. ולא יהיה להכנסת ישראל הן בכלל והן בפרט שום איזה צער וחסרון איזה דבר טוב חס ושלום.

מכמה טעמים: אחד – מחמת שהוא מצוות עשה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל, ועוד – שאהבת ישראל נקשרת עם אהבת השם יתברך ושניהם הם אחד. כי מי שאוהב את השם יתברך אוהב גם כן את ישראל עמו, כמו שכתוב בתורה הקדושה "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלוקיך", ואנשי כנסת הגדולה סמכו (בנוסח התפילה) את שני האהבות הנ"ל ברוח קודשם (וכתבו) "הבוחר בעמו ישראל באהבה", ותיכף אחריו "שמע ישראל", שהוא אחדות ואהבת השם יתברך". (אוהב ישראל פרשת חיי שרה)

 

ועוד כתב במעלת ישראל: "כי אי אפשר לבני אברהם יצחק ויעקב שיאבדו ולא יהיה להם חס ושלום תקנה, הלא יש להם חלק אלוקי ממעל". (אוהב ישראל ליקוטים חדשים ש"כ)

רבי אברהם יהושע העשיל - האוהב ישראל מאפטא