רבי ישראל דב מוולדניק - שארית ישראל

רבי ישראל דב בער מוולעדניק היה מבחירי תלמידיו של ר' מרדכי המגיד מטשרנוביל. ר' ישראל דב ניחן בעין בוחנת וחודרת לב וכליות וכפי שהתבטא פעם אחת בעצמו: "כשעוברת בהמה ליד חלון ביתנו, יכולים אנו להכיר עליה ולהבחין בכל המעשים שעשה בעל הבהמה מיום לידתו ועד עצם היום הזה".

 

פירסומו כפועל ישועות החל כאשר פעם אחת שלח אליו ה"צמח צדק" מליובאויטש אישה עגונה שבעלה נטשה מזה כמה שנים ולא נודע אנה בא. בתחילה מאן ר' ישראל דב בער לשמוע אודות המקרה, אך כשסיפרה לו האישה כי ה"צמח צדק" שלח אותה אליו אמר: "אם כן, אם הצער גדול כל כך, בואי ואראך היכן הוא בעלך". הוא קם מכסאו אל החלון ואמר לה: "ראי, בעלך עומד על התורן שבספינה בעיר ליבוי ועובד שם". העגונה ניגשה אל החלון והביטה, אבל לא ראתה דבר והחלה לבכות. אז אמר לה ר' ישראל דב בער: " סעי לליבוי ושם תמצאי את בעלך" ואכן כך היה ומאז והלאה נתפרסם ל"בעל מופת" ופועל ישועות. וכשם שהיה ר' ישראל דב בער בחייו מקור ישועה לפונים אליו, כך המשיך גם אחר הסתלקותו להושיע את הפוקדים את קברו, כמובא באריכות בספר "סיפורי נפלאות".

 

ענינו הגדול שעסק בו בחייו וגם דיבר עליו כמעט בכל פרק מספרו "שארית ישראל" היה ענין התשובה. רבים התקרבו על ידו לעבודת ה', ובדבריו היה מוצא טעם לחיזוק ותקווה אפילו לגרועים ולשפלים שבחוטאים.

 

"אפילו בעבירות חמורות שחז"ל אמרו עליהן שהניכשל בהם "אין להם תשובה", דרש ר' ישראל דב את דברי ז"ל ולמיד "אל תאמר "אין להם תשובה" אלא, "אין להם תשובה", כלומר שבחינת האין יכולה לכפר גם עליהם. וכלשונו "אבל מפני שהקב"ה חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח, ורוצה מאוד וחפץ בתשובת רשעים " והשיבו וחיו", אזי הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול, מגודל רחמנותו, מצמצם כבודו יתברך ומכניסו בתוך כלל ישראל, להקים לו שם ושארית בישראל, כמו שכתוב (ירמיהו ל"א ו') "הושע את עמך את ישראל" (דהיינו) בכל מקום שהם, אפילו שהם משוקעים בעמקי עמקי הקליפות ובעומק החושך, מעלהו לשורשו שיהיה לו חלק בה' אלוקי ישראל. כמאמר רבותינו ז"ל (זוהר ח"א ר"ט ב') – אין לו תשובה", שמבחינת "אין סוד החכמה שנקרא קודש, ששורשו מעתיקא קדישא י"ג מידות הרחמים, רחמים רבים בעצמו אזי מזה יש לו תשובה ועליה לשורשו". (שארית ישראל שער השובבים דרוש רביעי ע"מ קע"ט)

 

מהוא בחינת "אין" שמכפרת אפילו על החמורות שבעבירות – הלא היא בחנת השיפלות והענווה כמו שכתב "שעל-ידי שיחשוב את עצמו לאין, אזי מאיר בו "אין" דלעילא (אין העליון שהוא) אורו של משיח". (שער השובבים דרוש תשיעי ע"מ רכ"א)

 

אמנם לזכות לביטול והכנעה במידה כזו שיכפר על הכל, לימד ר' ישראל דב בער, מתאפשרת רק על-ידי התקשרות לצדיקים, ומכוחם בלבד תוכל כל נשמה לבוא אל תיקונה, כדבריו "וכמו שקיבלתי מצדיקים, ששני אלפים ימות המשיח, היינו שבשני אלפים הללו נתעורר בהם אורו של משיח על-ידי רבנן ותלמידיהם צדיקי הדור, לתקן נשמות הנפולות האבודות והנידחות, אפילו אותם שאין להם בירור ועליה על-ידי אור התורה ואחדותה שפגמו בה. וכמאמר רבותינו ז"ל (זוהר חלק א' רי"ט ב') "מדאוריתא אין לו תשובה"... אבל מדרבנן, היינו על-ידי "אור זרוע לצדיק" (כלומר כוחו של הצדיק שהם מקושרים בו) יש להם תשובה" (שער השובבים דרוש שני דף קס"ג) וכן כתב "או יאמר "הבניין יוצאים בקשרים" (המדבר על פי פשוטו בהיתר יציאה בשבת) היינו שיקשרו עצמן לצדיקים, כי מדאורייתא אין להם תשובה, אבל מדרבנן היינו על-ידי הצדיקים – יש להם תשובה".

 

וכן פירש את דברי חז"ל: "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", שאפילו מי שפגם חמורות בפגם הברית, תקנתנו בהתקשרות אל הצדיק האמת, ואזי "קנאים" הם הצדיקים – "פוגעים בו" – מתפללים הם עבורו אל ה' יתברך ומבקשים שיוכלו להושיעו בשלמות. (שער התקשרות ליקוטים ע"מ ע"ט)

 

מהי התקשרות לצדיקים? ביאר ר' ישראל דב בער "הדרך הפשוט להתקשרות לצדיקים, באהבה שיאהב את הצדיק מאוד" (שארית ישראל שער התקשרות דרוש א' עמ' י') והאוהבו בודאי הולך בדרכי הצדיק ומקיים עצותיו. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן. (וכן הוא בלק"מ סימן לק"ה)

 

עד היום נפוצה האמונה בצוואתו, בה הבטיח שכל מי שיפקוד את קיברו, תפילותיו לא ישובו ריקם, ומענינת ביותר התוספת המקובלת שנמסרה איש מפי איש: "אפילו אם לא יוכלו לגשת לקבר, יזכו להיוושע". (סיפורי נפלאות מהרב הקדוש "שארית ישראל" עמ' קמ"ה)

 

בספר "קול בדממה נשמע", מספרת המחברת כיצד היא ובת דודתה היו פוקדות את הקבר פעמיים בשנה, בכ"א בטבת ובערב ראש חודש אלול, והיא מוסיפה לספר כמה אירועים שהייתה עדה להם, כך שאין לפקפק באמיתותם.

 

העיר וולעדניק נהרסה כליל בימי מלחמת העולם השניה בזמן פלישת הנאצים לרוסיה, וכמעט שלא נשאר בה בניין אחד על תילו. האוהל על קיברו של הצדיק ר' ישראל דב היה הבניין היחידי שנשאר שלם אחרי ההפצצות. אחרי המלחמה, כשהתחילו לשקם את העיר, החליטו למקם את תחנת הטרנספורמטור באוהל שעל קברו של ר' ישראל דב, בגין שזה היה הבניין השלם היחיד. התחילו לחפור את היסודות לעמודי הטרנספורמציה. ביום חפרו ולמחרת בבוקר התמלאו החפירות כלא היו. מחזה זה חזר ונישנה כמה פעמים. הפועלים שחפרו נתקפו בפחד מהתופעה הפילאית וסירבו להמשיך בחפירה, עד שהשילטונות ויתרו על התוכנית". (סיפורי נפלאות עמ' קמ"ו) "כשנוכחו השלטונות הקומוניסטים שהקבל של הצדיק מושך אליו המונים ומשמש כחיזוק האמונה הלכו ואטמו את פתח הכניסה ואת החלון של האוהל, אלא שגם אטימת הכניסה לאוהל לא מנעה מההמונים לפקוד את הקבר ולהחזיק בברזלים שנקבעו לרוחב הדלת האטומה. להיפך – זה הגביר את האמונה בצדיק, כשנוכחו שאחרי מאתים שנה נתקיימה נבואתו: שגם אלה שיחזיקו בקלאמקע (=ידית) של הקבר יזכו לישועה.

 

משנודע לשלטונות שעדיין נוהרים בני אדם למקום, הלכו והקיפו את המיבנה בתייל דוקרני והיו המבקרים ניכנסים דרך פירצה במקום שהיה צמוד לשיח קטן שהסתיר את הפירצה בגדר". ("נפלאות" עמ' קמ"ז)

רבי ישראל דב מוולדניק - שארית ישראל