רבי דוב בער - המגיד ממזריטש

תלמיד הבעש"ט וממשיך דרכו.

 

כותב בשבחו תלמידו ר' שלמה מלוצקא: ומי יוכל לספר גודל שבח מכלת קדושת הרב אשר לא יאומן כי יסופר מופתים נפלאים, תפלתו דבורו היו נשמעים והקב"ה גוזר והוא מבטל ועליו נאמר ותגזור אומר וכו' אשר עינינו ראו ולא זר גודל השגת מדרגתו גבוה מאוד והיה עניו ושפל ברך והיתה יראת ה' תמיד על פניו וכבוד ה' חופף עליו כל היום והיה לו גילוי אליהו ועוד מדרגות גבוהות מאוד ופעם שמעתי מפיו ה' ממש שהבעש"ט למד אתו שיחות עופות ושיחות דקלים וכו' וגם למד עמו סודות שמות הקדושים ויחודים וכו' ומגודל ענותנותו לא רצה לדבר ממדרגת עצמו כלום. (ליקוטי אמרים). ואמר בשיבחו בעל ה"צמח צדק": הרב המגיד יכול לעורר ליראת הרוממות אפילו תינוק בן יומו"! (בית רבי סוף חלק א' דף צ') ועוד כותב שהמגיד ראה מסוף העולם עד סופו (ספר היקר עה נ. א.) וכן כתב אודותיו ר' נחמן מברסלב: "ופעם אחת סיפרו לפניו מצדיק אחד, שאמר על הרב המגיד רבי דב, שבכל הסתכלות שהיה המגיד ז"ל מסתכל, ראה (את) כל השבעה רועים (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, דוד ויוסף) והשיב רבינו ז"ל (רבי נחמן): על המגיד ז"ל יש להאמין הכל! וכן עוד הפלגות גדולות שהפליג בעניין קדושת המגיד". (חיי מוהר"ן תקנ"ג) ר' מרדכי מטשערנאביל אמר שבשעת שהיה בהאניפאלע על קברי הצדיקים הרב המגיד הגדול וכו' הריח שמה ריח של גן עדן (מגן אברהם לפורים)

 

כיצד התקרב המגיד לדרך הבעל שם טוב?

כששמע הרב דב בער ז"ל משמו ופירסומו של הבעש"ט החליט לנסוע אליו ולנסותו, לראות האם באמת כה גדולה מעלתו. והרב דבר בער ז"ל היה חריף ובקי גדול בכל הש"ס והפוסקים וגם בחכמת הקבלה. משהגיע אל הבעש"ט סבר שישמע ממנו דברי תורה, אולם הבעש"ט סיפר לו מעשיות, איך שהיה בדרך כמה ימים ולא היה לו לחם לתת לעגלון שלו, עד שנזדמן איזה גוי עם לחם וקנה ממנו ללחם, וכן מעשיות כאלו, שנראו כדברי חולין ופשוטים ויום יומיים. כך היה במשך כמה ימים, עד שהרב דב בער החליט שאין כאן מה לקבל והתכונן לנסוע לביתו. בחצות לילה, בטרם יצא הרב דב בער לדרכו, שלח אליו הבעש"ט שליח והזמינו אליו שוב. " שמעתי שאתה יודע ללמוד" אמר הבעש"ט אל הרב המגיד, "אכן כן" נענה הרבי. "וגם בקבלה אתה מבין"? שאלו הבעש"ט והמגיד נענה גם על זאת בחיוב. " אם כן", אמר הבעש"ט, "אמור לי פירוש על מאמר אחד". הוא לקח את הספר "עץ החיים" והצביע על קטע מסוים. לקח המגיד את הספר, עיין בו כל צרכו ואחר כך ביאר את הדברים. "אינך יודע כלום" אמר לו הבעש"ט. חזר הרב המגיד ועיין ואחר כך אמר "הפשט הוא כמו שאמרתי ואם כבודו יודע פשט אחר – יאמר לי". אמר לו הבעש"ט: "עמוד על רגליך" ועמד ואז החל הבעש"ט לבאר דברי ה"עץ חייים" ומיד התמלא הבית כולו אור גדול, ואש היתה מלהטת סביבותיו וכל המלאכים ששמותיהם הוזכרו במאמר הנ"ל התגלו לעיניהם. ואז אמר הבעש"ט לרב "אמת, שהפשט היה כמו שאמרת, אבל לימודך היה בלי נשמה". מיד שלח הרב המגיד את משמשו לביתו ונשאר אצל הבעש"ט, לקבל נשמה בלימודו. (כתר שם טוב חלק ב' דף כ"ג)

 

מדברי תורתו:

"והרים את הבשן אשר תאכל האש", יש לפרש על דרך ששאל אחד להרב המגיד ז"ל: איך נוטלין (איך זוכים) להתלהבות להשם יתברך? והשיב לו: "מי שצריך לאש, מחפש באפר" וזה יש לומר כאן – "והרים את הבשן" היינו אפר שיחזיק עצמו לאפר (ויהיה עניו) ועל ידי זה יתעורר בליבו התלהבות להבורא יתברך, וזהו (פירוש הפסוק) "והרים את הבשן" היינו הבחינת אפר ירים אותו. "אשר תאכל האש" – רוצה לומר שיבוא לידי אש התלהבות. (דגל מחנה אפרים פרשת צו)

 

וכעין זה במעלת הענווה וגנות הגאווה ביאר המגיד ר' דב בער על הפסוק "אנוכי עומד בין ה' וביניכם" (דברים ה' ה') – רוצה לומר שאדם מרגיש בנפשו לשון אנוכי לומר " אני אני הוא" העובד או הירא שמים או המתפלל וכדומה ממעשה טובים" (שעודו מתגאה במעשיו ומעלותיו) הרי לא בא לערך ביטול המציאות עניין זה (גאות האדם הוא ה)עומד "בין ה' וביניכם", שהוא מסך מבדיל". (ערבי נחל פרשת בהר)

רבי דוב בער - המגיד ממזריטש